סיכון חדש במרכזי פעולות אבטחה: מניעת שירות סוכנית

סוג אחד של התקיפה הוא מניעת אבטחה, שבו המגן הופך למטרה. במרכז פעולות אבטחה הנתמך על ידי בינה מלאכותית, כל התראה מפעילה שרשרת עבודה יקרה. תוקף המייצר אירועים שנראים מעניינים צורך אסימונים, מכסות של ממשקי תכנות יישומים, יכולות העשרה ותשומת לב של אנליסטים. המטרה היא להפוך את ההגנה לאיטית, יקרה או מוסחתת מדי כדי למצוא את הפריצה האמיתית. בנוסף, תוקף יכול להרעיל את מקורות הידע שבהם נעזר סוכן הבינה המלאכותית, מה שגורם לו להפיק סיכומים בטוחים אך שגויים.

סוג שני הוא מניעת תשתיות, שבו פעילות הסוכן הופכת להפרעה עצמה. סוכנים נסמכים על שירותים משותפים כגון מערכת שמות מתחמים, ממשקי תכנות יישומים, משאבי ענן ונתיבי רשת. סוכן אמינות אתר שנתקע בלולאת תיקון, או קלט זדוני הגורם למתאם להפעיל עשרות סוכנים מומחים, עלולים ליצור השהיה לסירוגין, הגבלה של ממשקי תכנות יישומים ועלייה בהוצאות הענן.

הסוג השלישי מתרחש כאשר מגינים מעניקים אוטונומיה רבה יותר לסוכנים שלהם כדי להשתוות למהירות התוקפים. סוכן תמיכה שאיפס אלפי סיסמאות כי לא זיהה נפילה בספק זהויות עלול לעכב את ההתאוששות. תוקף יכול להוביל לבלבול זה במכוון באמצעות הזרקת הנחיה, כך שהתגובה של המגן הופכת למטען התקיפה של הפורץ.

חברת Infoblox ממליצה על ארבעה עקרונות: קבלת החלטות מוקדמת במקום שבו העלות נמוכה, ניטור התנהגות ולא רק אירועים, ביסוס האוטומציה על נתונים מהימנים, והגבלת האוטונומיה של הסוכנים באמצעות תקציבים, הגבלות קצב, אישורים לפעולות בעלות השפעה גבוהה וכפתור כיבוי. החברה מציינת כי אמצעים אלו אינם מחליפים את הממשל בשכבות התזמור של הבינה המלאכותית והזהות, אך מערכת שמות המתחמים היא השכבה שדרכה עובר כמעט כל חיבור תחילה.